ראיון עם פרופ' דיוויד ניומן לרגל 20 שנה לייסוד המחלקה לפוליטיקה וממשל

המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, תציין בפתיחת שנת הלימודים הקרובה 20 שנה להיווסדה על ידי פרופ' דיוויד (דוד) ניומן ושני חברי סגל בכירים בפקולטה למדעי הרוח והחברה – פרופ' רנה פוזננסקי ופרופ' לב גרינברג – שהיו מעורבים בהכנות שקדמו להקמת המחלקה, לרבות קבלת אישור המל"ג והקמתה בפועל.

עד אותה שנה, מחלקה שכזו כלל לא הייתה קיימת באוניברסיטה הדרומית, אלא רק חטיבת הוראה במדעי המדינה. כדי לקדם הקמת מחלקה עצמאית,  ביקש נשיא האוניברסיטה באותה תקופה, פרופ' אבישי ברוורמן, מפרופ' דיוויד ניומן ועמיתיו, להכין את התשתית לקבלת אישור המל"ג להקמת המחלקה החדשה. "שקדנו על בניית תכנית חדשה כשנה-שנתיים לפני הקמת המחלקה", נזכר דיוויד ניומן.

לאחר בדיקת התכניות המוצעות על ידי בכירי מדעני המדינה בארץ, המל"ג, ובראשם פרופ' עמנואל גוטמן מהאוניברסיטה העברית, התנתה את הקמת המחלקה החדשה בתנאי אחד: שהיא תהיה שונה משאר המחלקות למדעי המדינה באוניברסיטאות האחרות בארץ. הוחלט שהמחלקה שתוקם לא תעסוק אך ורק במדעי המדינה, אלא תהיה מחלקה רב תחומית, שתעסוק בהיבטים שונים בפוליטיקה ובקשרים שבין פוליטיקה, סוציולוגיה, גיאוגרפיה, היסטוריה וכלכלה, וזו הסיבה שהיא נקראה המחלקה לפוליטיקה וממשל ולא מחלקה ל"מדעי המדינה".

לאחר קבלת האישור וגיוס הסגל הראשון, פרופ' ניומן היה לראש המחלקה הראשון, ועמד בראשה במהלך חמש וחצי שנים הראשונות. "בתקופת ההקמה הייתה לי את הזכות לגייס את רוב הסגל הראשוני של המחלקה", אומר דיוויד ניומן. "בנוסף, נאלצתי לחפש משרדים מתאימים ולהכין את כל התשתית של מחלקה חדשה כמעט לבד. גייסתי לעזרתי עמיתים ממחלקות אחרות בארץ כדי למצוא את האיזון הנכון בין מחלקה למדעי מדינה לבין מחלקה שהרב גוניות והקשרים עם דיסציפלינות אחרות במדעי החברה באו לידי ביטוי במעשים ולא רק בסלוגנים".

פרופ' דיוויד ניומן: "היה לי את כל מה שראש מחלקה יכול לחלום עליו"

"אני זוכר שבאותה תקופה ישבתי עם שלושת אנשי הסגל הראשונים שגייסתי – דר' בקי קוק, דר' אדריאנה קמפ ודר' יואל פיטרס (כל אחד ממדינה אחרת – ארה"ב, ארגנטינה, אנגליה) במרפסת דירתה של דר' קמפ ברמת אביב, ובנינו תכנית לימודים ראשונה למחלקה", ציין פרופ' דיוויד ניומן. דר' קמפ ודר' פיטרס עברו למקומות אחרים, ואילו דר' קוק היא היחידה – ביחד עם פרופ' ניומן – שנשארה במחלקה גם אחרי 20 שנה.

המחלקה לפוליטיקה וממשל, לפני 18 שנים

דיוויד ניומן המשיך: "היה לי את כל מה שראש מחלקה יכול לחלום עליו; אישרו תקנים חדשים והיה  תקציב נאה, כך שניתן היה להשקיע בלא מעט דברים – בניגוד לתקופות הקיצוצים שהגיעו בשלבים מאוחרים יותר – כמו בכל האוניברסיטאות – ובעיקר במדעי הרוח והחברה".

בסוף התקופה הזו פרופ' ניומן, יחד עם אחד מאנשי סגל הראשונים של המחלקה, פרופ' יואל פיטרס, ובעזרת שוחרי האוניברסיטה באנגליה (שממנה שניהם הגיעו במקור), גייסו משאבים להקמת המרכז לחקר אירופה, שמאז פועלת תחת חסות המחלקה לפוליטיקה וממשל כמרכז פקולטי.

לפני כחמש שנים, המחלקה לפוליטיקה וממשל בבן-גוריון, שהוקמה לאחר ש המל"ג דרשה כי תשמש כמחלקה רב-תחומית, הייתה תחת אש דווקא מאותה סיבה. "למחלקה נוצרה תדמית של מחלקה ביקורתית, שמאלנית ואקטיביסטית. באותן שנים, תנועת "אם תרצו" בדיוק חיפשה לעצמה קרבן, והיא התחברה לגדעון סער, שלחץ על המל"ג ופעל לסגירת המחלקה", נזכר דיוויד ניומן.

במסגרת הערכה בינלאומית של המחלקה (הערכות איכות המתקיימות פעם בחמש שנים לכל מחלקה אקדמית בארץ), נטען כי היא לא עסקה מספיק בליבה של מדעי המדינה, אך למעשה כולם הבינו שהיה כאן לחץ פוליטי מלמעלה – עד כדי כך שבאחת מישיבות המל"ג בנושא, התקשר שר החינוך דאז למזכירת הוועדה, הגב' מיכל נוימן, כדי לשאול על המתרחש. בסופו של דבר לא רק שהמחלקה לא נסגרה, אלא היא קיבלה תקנים זמניים נוספים ומספר התלמידים שבקשו ללמוד במחלקה הלך וגדל.

בתקופת המאבק מול המל"ג, פרופ' דיוויד ניומן שימש כדיקן הפקולטה ובחלק גדול מזמנו נאלץ לעסוק בתגובות נגד ובהתגוננות על המחלקה.

דיוויד ניומן הרגיש גאווה מכך שבמחלקתו, מתוך 11 אנשי סגל מן המניין, יותר ממחצית היו נשים. מדובר בתקדים שאין כדוגמתו בארץ, ובוודאי לא בתחום של מדעי מדינה, הנחשב לתחום "גברי". בנוסף לכך, חלק ניכר מאנשי הסגל במחלקה היו עולים מארצות שונות (ארה"ב, אנגליה, צרפת וארגנטינה), ואילו שני מרצים מן המניין – פרופ' אחמד סעד ודר' מנסור נאסרה, הם מהמגזר הערבי. "חשוב ביותר שהמחלקה תפגין את ההתחייבות שלה כמחלקה המייצגת את כלל החברה הישראלית, מעל ומעבר לכל ההצהרות היפות באולמי ההרצאות", אמר פרופ' דיוויד ניומן בנושא.

פרופ' דיוויד ניומן בתקופה שבה ייסד את המחלקה

פרופ' דני פילק, שכיום מכהן כסגן דיקן הפקולטה לענייני מחקר, עלה ארצה מארגנטינה, והיה רופא ילדים למשך עשרים שנה עד שהחליט לעשות הסבה מקצועית לתחום האקדמיה; פרופ' שרון פרדו, שבמהלך השנים האחרונות היה לראש מרכז אירופה, חזר לישראל אחרי הרבה שנים בבלגיה, והוכשר גם כעורך דין; פרופ' חיים יעקבי הוכשר כאדריכל, עבר לימודי דוקטור בגיאוגרפיה, הגיע לפוליטיקה וממשל כחוקר של הפוליטיקה במרחב האורבני, וכיום עובר למחלקה לתכנון עיר ואזור באוניברסיטת לונדון.

פרופ' ניומן עצמו הוא יליד אנגליה, שם השיג את תאריו והוא עלה ארצה מיד עם סיום לימודי הדוקטורט ב-1982. דיוויד ניומן החל את דרכו המקצועית בישראל בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכאן עבר למחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון ב-1987, ובחלוף עשור התבקש להקים את המחלקה לפוליטיקה וממשל (כך שפרופ' ניומן עצמו חוקר וכותב בקו הגבול שבין דיסציפלינות. ב-2013 הוא קיבל עיטור ממשל בבריטניה – ה-OBE – על תרומתו בקידום יחסי המדע בין אנגליה לישראל, ועוד בתקופה שבה התגברו הקולות המבקשים להחרים את ישראל בתחום האקדמי.

המחלקה לפוליטיקה וממשל ספגה ביקורת במרוצת השנים, על כך שהיא דוגלת בכך שהסטודנטים הלומדים במחלקה יהיו פעילים בזירות שונות, ושידעו איך לשלב לימודים בכיתה עם אקטיביזם חברתי ופוליטי מחוץ ל"מגדלי השן" של הקמפוס הסגור. על כך אמר דיוויד ניומן: "זה נכון וזה חשוב. האוניברסיטה עצמה דוגלת בכך שהיא תורמת לפיתוח אזור הנגב ואינה רק מוסד חינוכי המנותק מסביבתו הגיאוגרפית והחברתית. אבל חשוב שהפעילות תהיה מאוזנת. בנוסף, הייתי שמח לראות יותר סטודנטים מעורבים בפעילות החוצה את הספקטרום הפוליטי בישראל מהשמאל ועד הימין. כמו כן, הייתי שמח גם לראות יותר עבודות מחקר  שעוסקות בנושאים בינלאומיים, כפי שנהוג במקומות רבים בעולם, ולא רק עבודות מחקר העוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובזירה המקומית".

המחלקה לפוליטיקה וממשל כיום

בהשוואה למחלקות שבהן אנשי סגל רבים מגיעים לגיל הפרישה ומתחלפים בסגל צעיר וחדש, נחשבת המחלקה לצעירה. אחת מדור המייסדים, הפרופ' רנה פוזננסקי יצאה לגימלאות, ופרופ' ניומן עצמו נמצא בשבתון באנגליה. עוד מספר אנשי סגל (פרופ' חיים יעקבי ופרופ' ניב גורדון) נמצאים בשלבי עזיבה לאוניברסיטאות אחרות (גם הן באנגליה), בעוד שהמחלקה גייסה סגל צעיר ודינאמי, דוגמת פרופ' ג'ניפר אושר מארה"ב, דר' גל אריאלי, דר' מיכל גבעוני, דר' איילת הראל-שלו (המנהלת את התכנית הבין-מחלקתית לניהול ויישוב סכסוכים), ולאחרונה גם את פרופ' גיא בן-פורת, מהפקולטה למינהל – שיכהן כראש המחלקה בשנה הקרובה.

על אף ש ישנו חוסר מסוים בסגל, המחלקה גדלה ואף התמסדה יותר. בעקבות זאת, היא נחשבת כיום לאחת המחלקות הכי מבוקשות באוניברסיטה, כשבכל שנה, 120-150 סטודנטים מעוניינים להגיע אליה, זאת למרות שברוב המקומות, מתקשים למשוך סטודנטים לתחומי מדעי החברה ומדעי הרוח.

פרופ' דיוויד ניומן היה רוצה לראות התקדמות במחלקה גם בעשור הבא: "היא צריכה להיות הרבה יותר בינלאומית ממה שהיא היום – ישנה אפילו נסיגה חלקית בנושא זה בשנים האחרונות, דווקא בתקופה שהאקדמיה העולמית מפתחת יותר ויותר קשרי הוראה וקשרי מחקר בינה לבין עצמה. בנוסף, הייתי רוצה לראות יותר עבודות באנגלית, ומשיכת תלמידי מחקר טובים מכל העולם ולא רק מישראל".

דיוויד ניומן המשיך: "הייתי רוצה שיעסקו גם בתחומים רחבים יותר, ולא רק בפופיק של החברה הישראלית והסכסוך הישראלי-ערבי. בעבר הייתה למחלקה תכנית מ.א. בינלאומית די מוצלחת, אבל האוניברסיטה החליטה לסגור אותה (יחד עם עוד תכנית מוצלחת מהמחלקה למזרח תיכון, הידועה בשם Mapmes), לפני שהיה לה מספיק זמן להוכיח את עצמה. בכל אופן, חשוב לחזור ולבנות מחדש תכניות מסוג זה. במהלך השבתון באוניברסיטת לונדון, אני רואה איך המחלקות הטובות ביותר מושכות תלמידים מכל העולם, וגם אנחנו צריכים לשאוף  לזה; לא רק בשל ההיבטים הכספיים של גיוס תלמידים זרים. אם האוניברסיטאות הישראליות רוצות להתחרות באוניברסיטאות מכל העולם, הן יהיו חייבות למשוך תלמידים וחוקרים מכל העולם ולהיות פחות ישראליות".

המחלקה לפוליטיקה וממשל, לפני כשנתיים

בנוסף לכך, פרופ' דיוויד ניומן היה רוצה לראות שהמרכז לחקר אירופה, שגם אותו הוא הביא לאוניברסיטה, יהפוך למרכז פקולטי לכל דבר (כפי שהוא אמורה להיות) ולא יהווה רק יחידה סגורה פנימית של המחלקה לפוליטיקה וממשל. "האוניברסיטה יצרה לעצמה שם כאחת האוניברסיטאות שבהן נושא "אירופה" הוא בראש סדר העדיפויות, אך לצערי יש נסיגה מסוימת בשנים האחרונות, בעקבות העובדה שאוניברסיטאות אחרות נכנסות לתחום, ואילו בבן-גוריון המרכז נשאר בחסות מחלקה אחת בלבד, והיא אינה מאפשרת לאנשי סגל או לתלמידי מחקר מדיסציפלינות אחרות ליטול חלק מרכזי בפעילותה", אמר פרופ' ניומן.

דיוויד ניומן הוסיף: "זה נוגד את עקרון התפישה של מחקר רב-תחומי, וזה גם יוצר תדמית לא בריאה. על הדור הבא של החוקרים והמרצים, לדאוג לכך שגם המחלקה וגם מרכז אירופה יהיו יותר בינלאומיים ויותר בין-תחומיים, כדי שנוכל להתחרות עם טובי המוסדות והחוקרים, לא רק בישראל, אלא ברחבי העולם כולו".

יחד עם זאת, מציין ניומן שמרכז אירופה באוניברסיטת בן-גוריון, הוא זה שאחראי על תכניות בולוניה, המקשרות בין תכניות לימוד בישראל ותכניות לימוד במדינות אירופה, כך שבעתיד יהיה קל יותר לתלמידים ממדינות שונות ללמוד במדינה זרה, ולקבל קרדיט במדינת האם שלו\שלה. עם חזרתו משבתון בשנה הבאה, דיוויד ניומן מתכוון להיכנס למחקר חדש במימון האיחוד, על קשרי הגומלין בין אירופה וישראל בכמה היבטים חברתיים ופוליטיים.

מרכז אוניברסיטאי נוסף המתנהל בחסות אשת סגל של המחלקה, פרופ' לין שלר (גם מארה"ב במקור), הוא מרכז אפריקה ע"ש תמר גולן (לשעבר שגרירת ישראל במספר מדינות אפריקאיות וגם הייתה מרצה אורחת באוניברסיטת בן-גוריון). בשנים האחרונות האוניברסיטה הקימה קתדרה לחקר הגיאופוליטיקה ופרופ' דיוויד ניומן, שערך במהלך עשור וחצי את כתב העת האקדמי המוביל בעולם בתחום זה ומתמחה בחקר הגיאופוליטיקה והגבולות, התמנה כראש הקתדרה.

פרופ' דיוויד ניומן סיכם: "אחד מהחלומות שלי לפני הפרישה בעוד שש שנים, הוא לראות את שני המרכזים – אירופה ואפריקה – יחד עם מרכז אזורי שלישי (שאינו נמצא בחסות המחלקה לפוליטיקה וממשל) – מרכז חיים הרצוג לחקר מזרח התיכון, משתפים פעולה בפן המחקרי במסגרת הקתדרה לגיאופוליטיקה, במכלול דברים המגשרים בין שלושת האזורים, כאשר מדינת ישראל ממוקמת בליבה הגיאוגרפית ובמקום המפגש של שלושתם".

 

 

דרג את הפוסט

כתוב/כתבי תגובה